אז טוב, נחשוף כאן שבניגוד לכל התחזיות, בסופו של היום הראשון ליריד אני מקבלת הודעה בהולה: רבקה, אין קהל…אין נהירה. זה לא מה שציפינו.

לא מאחלת לאף קמפיינר… 

כמובן, תמיד נוכל לומר ש"צרכנים אוהבים את הרגע האחרון" ו"שעת האפס היא השעה היפה של המבצעים" ו"אם הקהל שלך יודע שיש לו עוד שבוע, מדוע שיגיע היום?" וזה נכון…

בכל זאת, אף פעם איני נוטה לבחור באפשרות הקלה והזמינה יותר… גם הפעם. ערכנו מיד סיעור מוחות ואני רוצה לומר לכם שכאשר יש תכנית אסטרטגית מבוססת מחקר: מתווה ברור, שלב שלב, יש לאן לחזור. ניתן לבחון מחדש כל מהלך בפני עצמו ולשים את היד על הנקודה. וזה מה שעשינו. קבלנו החלטה להוסיף למודעות אקט מכירתי, הראינו מוצרים, חשפנו מחירים. יתכן כי היה חסר את ההנעה האחרונה לפעולה ויתכן, כמו שנאמר למעלה, שהמהלך טרם הבשיל, והזמן בכל מקרה היה מחולל אותה תוצאה. בכל זאת, לא לקחנו סיכון… 

ב"ה, בימים הבאים ההמונים באו גם באו, לקוחות צבאו על החנויות. מהשטח דיווחו לנו על תורים שמשתרכים עד מחוץ לחנות, גולשים אל הרחוב…כמובן שזה עצמו מהווה זרז לנסות להידחק פנימה…